טיול בקוסטה ריקה · דרום ומרכז אמריקה קוסטה ריקה

לא. ישראל בקבוצה הראשונה בהנחיות הויזה של רשות ההגירה של קוסטה ריקה, ונכנסים עם דרכון בתוקף בלבד. בכניסה מציגים כרטיס חזרה או המשך, ומי שמגיע ממדינה עם סיכון לקדחת צהובה, כמו רוב מדינות דרום אמריקה, מציג גם אישור חיסון.

היא היקרה במדינות מרכז אמריקה: הכניסה לרוב הפארקים הלאומיים עולה לזרים כ-17 דולר, והסיורים, ההסעות והלינה מתומחרים לתיירים מצפון אמריקה. מוזילים עם אוטובוסים ציבוריים, למשל 5,760 קולון מסן חוסה למנואל אנטוניו, עם ארוחות בסודות, עם חופים שהכניסה אליהם חינם ועם נסיעה בעונה הירוקה. ההערכה שלנו ליום שלם מופיעה בטבלת המחירים.

אין אזהרת מסע (רמה 1). אזהרות המסע עוסקות באיום טרור על ישראלים, לא בפשיעה. קוסטה ריקה נחשבת יציבה ונוחה לטיול, אבל הפשיעה עלתה בשנים האחרונות: לפי מצפה האלימות של משרד המשפטים והשלום נרשמו ב-2025 872 מקרי רצח, ירידה של חצי אחוז לעומת 2024, ושנה שלישית ברציפות בקרבת השיא ההיסטורי. רוב המקרים מרוכזים במחוזות סן חוסה, פונטרנס ולימון, ו-90 אחוז מהקורבנות גברים, ולפי משרד החוץ של קנדה רוב האלימות קשורה לכנופיות ולסמים. מה שפוגע בדרך כלל במטיילים הוא גניבות. משרד החוץ של קנדה כותב שפריצות לרכבים נפוצות מאוד בכל המדינה ושרכבים שכורים הם מטרה מועדפת, בעיקר בחניונים של חופים, פארקים, מסעדות ומלונות: לא משאירים דבר ברכב, גם לא בתא המטען, ולא עוצרים לאנשים שמסמנים על תקר. בחוף לא משאירים תיק בלי השגחה. לפי משרד החוץ הבריטי שוד וגניבות נפוצים במיוחד בחוף הקריבי, והיו מקרים של סימום משקאות, ולכן לא הולכים בלילה בחוף או בדרכים חשוכות ולא משאירים כוס בלי השגחה. בים הסכנה הגדולה היא זרמי סחף: טובעים כאן 50 עד 60 איש בשנה, כשליש מהם תיירים, וכמעט אין מצילים. בחלק מחופי הפסיפי ובשפכי הנהרות יש תנינים. מוניות רשמיות הן אדומות עם משולש צהוב, וכתומות בשדה התעופה. סמים אסורים, והעונשים כבדים.

רק מי שמגיע ממדינה שקוסטה ריקה מגדירה בסיכון: בוליביה, ברזיל, קולומביה, אקוודור, גיאנה, גיאנה הצרפתית, פרגוואי, פרו, סורינאם, טרינידד וטובגו וונצואלה, ומדינות אפריקה שברשימת הסיכון של ארגון הבריאות העולמי, ואיתן רואנדה, טנזניה וזמביה, שקוסטה ריקה מוסיפה אף שאינן ברשימה הזאת. הרשימה המלאה בסעיף הכניסה לקוסטה ריקה. מציגים אישור חיסון בינלאומי, מגיל תשעה חודשים, והחיסון צריך להינתן לפחות עשרה ימים לפני ההגעה. מאז 2025 זה חל גם על מי שהיה רק בבוגוטה, בלימה או בקוסקו. מי שמגיע מישראל, מאירופה, מארצות הברית, ממקסיקו, מגואטמלה או מפנמה לא נדרש להציג דבר. בקוסטה ריקה עצמה אין קדחת צהובה.

בדצמבר עד אפריל, העונה היבשה בצד הפסיפי ובעמק המרכזי, ובמיוחד בינואר עד מרץ. זו גם העונה העמוסה, ודצמבר ומרץ צפופים במיוחד. במאי עד אוגוסט יורד גשם בעיקר אחרי הצהריים, והכל ירוק ועמוס פחות. בספטמבר ובאוקטובר שיא הגשם בצד הפסיפי, ואז דווקא הצד הקריבי יבש יחסית.

שבוע מספיק ללה פורטונה ולחוף אחד. בעשרה ימים עד שבועיים עושים את המסלול הקלאסי: ארנל, מונטה ורדה וחוף פסיפי, מנואל אנטוניו או סנטה תרזה. שלושה שבועות מוסיפים את הדרום, עם אוביטה וקורקובדו, או את הצד הקריבי. מי שרוצה את הכל בקצב רגוע צריך חודש.

לשניים ומעלה בדרך כלל כן: הרכב חוסך את ההסעות היקרות ופותח חופים ופארקים שאוטובוס לא מגיע אליהם. מבקשים מחיר סופי בכתב שכולל את הביטוח, ולפי משרד החוץ של קנדה מוודאים שחברת ההשכרה מציעה ביטוח רכב וסיוע בחירום. בעונה הירוקה לוקחים 4x4 לחצי האי ניקויה, למונטה ורדה ולאוסה, לא חוצים נחל עמוק ולא נוהגים בלילה. פריצות לרכבים שכורים נפוצות מאוד, ולכן לא משאירים ברכב דבר, גם לא בתא המטען. נוהגים עם הרישיון מהארץ, ועם הדרכון המקורי.

כן. בתי חב״ד פועלים בסן חוסה, באסקסו, בחאקו, בלה פורטונה, בסנטה תרזה ובטמרינדו, כך שכמעט בכל מסלול יש בית חב״ד בדרך. מתאמים מראש ארוחות שבת ואוכל כשר, ובחגים נרשמים מוקדם. מחוץ למקומות האלה אין אוכל כשר מסודר, ומסתדרים עם פירות, ירקות, אורז ושעועית.

הכי פשוט eSIM שקונים לפני הטיסה. מי שרוצה מספר מקומי קונה כרטיס SIM בתשלום מראש, למשל כרטיס התיירים של החברה הממשלתית kölbi. בפארקים ובדרכים ההרריות לא בונים על קליטה, ומורידים מפות מראש.

עד 180 יום, אבל את המספר קובע פקיד ההגירה, והוא כותב אותו בחותמת שבדרכון. בודקים את המספר לפני שעוזבים את הדלפק. השהות לא ניתנת להארכה, חוץ ממי שקיבל פחות מ-90 יום, ומי שחורג צפוי לגירוש ולאיסור כניסה של שנים.

אין טיסה ישירה. דרך אירופה טסים עם עצירה אחת: יש טיסות ישירות לסן חוסה ממדריד, מפרנקפורט, מפריז ומאמסטרדם. אפשר גם דרך ארצות הברית, ואז גם מי שרק מחליף טיסה צריך אישור ESTA בתוקף או ויזה אמריקאית: ישראל בתוכנית הפטור מויזה של ארצות הברית מאז 2023, ואת ה-ESTA מבקשים באינטרנט לפני הטיסה. מי שמטייל במרכז אמריקה מגיע בטיסה, למשל מגואטמלה, כי משרד החוץ ממליץ להימנע מנסיעה לניקרגואה.

בטיול ראשון, ובעונה היבשה, הצד הפסיפי: שם רוב החופים, חצי האי ניקויה, מנואל אנטוניו וחצי האי אוסה. הצד הקריבי קטן יותר ושונה לגמרי, עם תעלות הג׳ונגל והצבים של טורטוגרו, השונית של קאוויטה והתרבות האפרו קריבית של פוארטו וייחו. הוא הבחירה הטבעית בספטמבר ובאוקטובר, ולמי שממשיך ביבשה לבוקס דל טורו שבפנמה.

הם שונים, ורוב המטיילים עושים את שניהם, כי הם סמוכים על המפה, משני צידי אגם ארנל. לה פורטונה היא הר געש, מפל של 70 מטר, מעיינות חמים והרבה פעילויות, וחם שם. מונטה ורדה היא יער ענן קריר ורטוב, עם שמורות, סיורי לילה וסיכוי לראות קצאל. מי שחייב לבחור בגלל הזמן לוקח את לה פורטונה, שממנה יוצאים גם לריו סלסטה.

סנטה תרזה היא כפר גלישה בקצה חצי האי ניקויה, עם חוף ארוך, שקיעות ובית חב״ד, ומטיילים מספרים על הרבה ישראלים. מסן חוסה נוסעים לפונטרנס, חוצים במעבורת לפקרה, 810 קולון לנוסע ושמונה הפלגות ביום, וממשיכים דרך קובנו. אפשר גם לטוס עם SANSA לקובנו. בעונה היבשה, דצמבר עד אפריל, כמעט לא יורד שם גשם. בעונה הירוקה, לפי משרד החוץ של קנדה, הנהיגה בדרכים הלא סלולות מסוכנת יותר, ולוקחים 4x4.

רק באינטרנט, במערכת של רשות הפארקים SINAC, ולא בשער. מנואל אנטוניו עולה 18.08 דולר למבקר זר, פתוח 7:00 עד 15:00 וסגור בכל יום שלישי, ובעונה הכרטיסים נגמרים ימים מראש. גם לפואס, לאיראסו, לריו סלסטה, לרינקון דה לה וייחה, לטורטוגרו ולצ׳יריפו קונים רק באתר. אסור להכניס אוכל לחופים ולשבילים של מנואל אנטוניו.

רק עם הזמנה מראש מול SINAC, בדואר אלקטרוני, ורק דרך אחד מששת הסקטורים הרשמיים. הכניסה 16.95 דולר למבקר זר, והפארק פתוח 7:00 עד 15:00. בשבילים הארוכים לתחנת סירנה מדריך מורשה הוא חובה, ובפועל נכנסים לפארק עם מדריך מקומי, שגם מסדר את ההזמנה. אפשר ללון בתחנת סירנה בהזמנה מראש. אסור לשחות בחופי הפארק, אסור ללכת בו בלילה ואסור להכניס אוכל לסירנה. הבסיסים הם מפרץ דרייק ופוארטו חימנס.

במנואל אנטוניו רואים עצלנים משני המינים, קופי סנאי, קפוצ׳ינים, שאגנים ודביבונים, הכי קל עם מדריך רשמי של הפארק. בתעלות של טורטוגרו רואים קיימנים, צבי נהר ומאות מיני ציפורים, ובלילות יוני עד אוקטובר צבי ים מטילים. בקורקובדו ריכוז החיות הגבוה במדינה. באוביטה רואים לווייתנים בדצמבר עד אפריל וביולי עד נובמבר, ובנהר טרקולס שבדרך לחאקו תנינים של עד שלושה מטרים. לא מאכילים חיות ולא נוגעים בהן, ובפארקים זה גם אסור.

מפוארטו וייחו נוסעים באוטובוס של MEPE או בהסעה לסיקסאולה, משלמים את מס היציאה היבשתי, מראש באינטרנט או בעמדות שבמעבר, עושים את הגירת היציאה, חוצים ברגל את הגשר אל גואביטו שבפנמה ועושים שם את הגירת הכניסה. מגואביטו ממשיכים באוטובוס, במיניבוס או במונית לאלמירנטה, ומשם כ-35 דקות בסירה לאי קולון שבבוקס דל טורו. פנמה מקדימה את קוסטה ריקה בשעה, ולכן חוצים מוקדם ביום, ועמדת המכס בסיקסאולה פועלת 7:00 עד 17:00. תנאי הכניסה לפנמה כוללים לפי רשות ההגירה שלה דרכון בתוקף, כרטיס חזרה או המשך והוכחה שיש לכם מספיק כסף לשהייה.