טיול בפנמה · דרום ומרכז אמריקה פנמה

לא. בין ישראל לפנמה יש הסכם לביטול ויזות שבתוקף מאז 1997, וישראל ברשימת המדינות הפטורות. נכנסים עם דרכון בתוקף לשלושה חודשים לפחות, כפי שדורשת החלטה 22068, ומשרד החוץ הבריטי ממליץ על חצי שנה. פקיד ההגירה רשאי לבקש כרטיס חזרה או המשך והוכחה לאמצעים של 500 דולר לפחות, במזומן או בכרטיס אשראי.

לפי הטבלה שלנו יום לאדם, בלי טיסות, עולה בערך 45 עד 125 דולר, מתקציב חסכוני ועד נוח. לפי מדד רמת המחירים של הבנק העולמי, פנמה זולה מקוסטה ריקה ויקרה מגואטמלה, מאל סלוודור ומקולומביה. התחבורה הציבורית זולה מאוד: נסיעה במטרו עולה 0.35 עד 0.85 דולר. הכניסה למרכז המבקרים בתעלה עולה 17.22 דולר, דמי הכניסה לסן בלס 20 דולר, וארוחה במסעדה מתחילה ב-6 דולר לאדם. ההוצאות הגדולות הן הסיורים לסן בלס, טיסות הפנים והשיט לקולומביה. ההערכה שלנו ליום שלם מופיעה בטבלת המחירים.

אין אזהרת מסע (רמה 1). אזהרות המסע עוסקות באיום טרור על ישראלים, לא בפשיעה. משרד החוץ של קנדה מגדיר אותה ברמת הזהירות הרגילה, עם אזורים חריגים: מדרום למטטי שבדריין ועד הגבול עם קולומביה, ומפרץ מוסקיטוס, שאליהם לא נוסעים בכלל, ומחוז קולון וכמה שכונות בפנמה סיטי, שבהם נדרשת זהירות מוגברת. באזורי התיירות הבעיה העיקרית היא כייסות וגניבות. בערב נוסעים באפליקציית נסיעות, בים נזהרים מזרמים, ולשבילים בהרים יוצאים עם מדריך.

חיסון קדחת צהובה מומלץ לפי CDC רק למי שנוסע ליבשה שממזרח לתעלה, כמו דריין, ולא לפנמה סיטי, למערב המדינה ולאיי סן בלס. מי שמגיע מקולומביה, מברזיל, מפרו, מבוליביה או מאקוודור מביא אישור חיסון בינלאומי, עם חיסון שניתן לפחות עשרה ימים לפני ההגעה. תרופה מונעת למלריה מומלצת לפי CDC ברוב המחוזות שמחוץ לפנמה סיטי ולאזור התעלה, ובהם בוקס דל טורו, צ׳יריקי, ורגואס וגונה יאלה. מתייעצים במרפאת מטיילים לפי המסלול.

בינואר עד אפריל, העונה היבשה של הצד הפסיפי ושל ההרים: בפנמה סיטי יורדים אז 10 עד 65 מ״מ גשם בחודש, וזה הזמן להר הגעש בארו ולמסלול המלא. במאי עד דצמבר גשום, והשיא בספטמבר עד נובמבר. מי שרוצה לראות לווייתנים בא ביולי עד אוקטובר. בבוקס דל טורו יורד גשם כל השנה, ולכן לא מתכננים לפיה.

עשרה ימים מספיקים למסלול הקלאסי: פנמה סיטי והתעלה, סן בלס, בוקטה ובוקס דל טורו. בשבועיים מוסיפים את אל ויה דה אנטון, את הר הגעש בארו ואי נוסף בבוקס, ובשלושה שבועות גם את החוף הפסיפי של פלאיה ונאו, סנטה קטלינה וקויבה. למי שרק עובר בין טיסות, שלושה ימים מספיקים לעיר, לתעלה וליער הגשם שלידה.

כן, ופנמה סיטי היא אחת הערים הנוחות ביותר באמריקה הלטינית לשומרי כשרות: לפי רשות התיירות יש בפנמה יותר מ-40 מסעדות כשרות עם תעודה, שני סופרמרקטים כשרים לגמרי ומדפים כשרים ברשתות הגדולות, חמישה בתי כנסת בבירה ומלונות עם מטבח כשר. לפי המדריך הרשמי של חב״ד יש בתי חב״ד בפנמה סיטי, בבוקס דל טורו, בבוקטה ובפלאיה ונאו. מחוץ לבירה מתאמים איתם מראש את ארוחות השבת.

הכי פשוט eSIM שקונים לפני הטיסה. מי שרוצה מספר מקומי ניגש עם הדרכון לחנות של Tigo, שמנפיקה eSIM גם בתשלום מראש. בשבילים של בוקטה הקליטה לא אמינה, לפי משרד החוץ הבריטי, ובסן בלס יש מקומות לינה בלי חשמל, ולכן מורידים מפות מראש ומביאים סוללת גיבוי.

עד שלושה חודשים מרגע הכניסה, לפי החלטה 22068 של רשות ההגירה. הפקיד רשאי לאשר פחות, ואז אפשר לבקש הארכה כל עוד מעמד התייר בתוקף, אבל סך הכול לא יעבור שלושה חודשים, ולכן בודקים את מספר הימים בחותמת. מוודאים שהדרכון נחתם בכניסה, כי מי שנמצא בלי חותמת עלול לשלם קנס של 1,000 דולר.

אלה שני עולמות. סן בלס היא חבל אוטונומי של בני הגונה, בלי מלונות גדולים ובלי רשתות: ישנים בערסל או בבקתה פשוטה, לרוב בלי חשמל ומים זורמים, על איים קטנים של חול לבן, שעתיים וחצי ברכב 4x4 ועוד סירה מפנמה סיטי. בוקס דל טורו היא ארכיפלג עם עיירה של ממש, שדה תעופה, תרבות אפרו קריבית, סירות מונית בין האיים, חופי גלישה ופארק ימי, 45 דקות טיסה מהבירה וקרוב לגבול עם קוסטה ריקה. מי שיש לו עשרה ימים עושה את שתיהן. מי שצריך לבחור הולך לסן בלס בשביל האיים הקטנים והשקט, ולבוקס בשביל הנוחות והגלישה, או כי הוא ממילא בדרך לקוסטה ריקה או ממנה.

אין כביש בין שתי המדינות. ג׳ונגל הדריאן מפריד ביניהן, משרד החוץ של קנדה מזהיר מכל נסיעה מדרום למטטי ועד הגבול בגלל פשע מאורגן, חטיפות ורצח, ולא חוצים אותו ברגל בשום מצב. הדרך הפשוטה היא טיסה מפנמה סיטי. החלופה היא שיט דרך סן בלס: מפרשיות שמגיעות לקרטחנה בחמישה לילות, שלושה מהם בין האיים, במחיר של 670 עד 850 דולר לפי אחד המפעילים, או סירות מהירות שיוצאות מקרטי ומגיעות בחמישה ימים לקפורגנה שבקולומביה, ב-595 דולר לפי המפעיל, ומשם ממשיכים בסירה של כשעה וחצי לנקוקלי. לפי המפעיל, את חותמת היציאה מפנמה מקבלים ביום האחרון של השיט, ואת חותמת הכניסה לקולומביה במשרד ההגירה בקפורגנה.

במרכז המבקרים מירפלורס של רשות התעלה, ליד פנמה סיטי, עם מרפסות תצפית על תאי השיט וסרט תלת ממד באולם IMAX. לפי אתר רשות התעלה מרכז המבקרים סגור זמנית (נבדק ב-17.10.2026), ולכן בודקים שם לפני שמגיעים. מועדי המעבר של האוניות משתנים, ולכן בודקים ביום הביקור מתי צפויות אוניות.

בוקטה היא עיירת הרים קרירה בצ׳יריקי, כ-50 דקות מדוד: סיורים בחוות של קפה גיישה, רפטינג בנהר צ׳יריקי וייחו, מעיינות חמים בקלדרה ושבילים ביער ענן. הר הגעש בארו, 3,474 מטר, הוא הפסגה הגבוהה בפנמה, ובבוקר בהיר רואים ממנו את שני האוקיינוסים. בשביל מבוקטה עולים שש שעות ויותר, ורבים יוצאים בחצות כדי להגיע לזריחה. אפשר לעלות גם ברכב 4x4 מותאם, והשביל מהצד של וולקן קשה יותר ונמשך עד שמונה שעות. רשות התיירות ומשרד החוץ הבריטי ממליצים לעלות עם מדריך.

מפרץ גלישה בחוף הפסיפי של חצי האי אסוארו, עם גלים קבועים, בתי ספר לגלישה, השכרת גלשנים ותחרויות, ולפי רשות התיירות יעד תוסס של גולשים מפנמה ומהעולם. לפי המדריך הרשמי של חב״ד פועל בה בית חב״ד. מגיעים באוטובוס של חמש עד שש שעות מאלברוק לצ׳יטרה או ללאס טבלס, משם כשעה לפדסי, וממשיכים בכביש החוף. באזור יש גם שיט לשמורת איסלה איגואנה, לווייתנים ביולי עד אוקטובר וצבים מטילים ביולי עד נובמבר.

אין טיסה ישירה. עם עצירה אחת באירופה טסים דרך מדריד, אמסטרדם, פריז, איסטנבול או פרנקפורט, שמהן יש טיסות ישירות לפנמה סיטי. אפשר לטוס גם דרך ארצות הברית, למשל דרך מיאמי, אבל גם למעבר בין טיסות בארצות הברית ישראלי צריך אישור ESTA או ויזה אמריקאית. הרבה מטיילים מגיעים בכלל ביבשה מקוסטה ריקה, או בטיסה קצרה מקולומביה.

ברוב המדינה כן: לפי משרד החוץ הבריטי מי הברז ראויים לשתייה ברוב המדינה, ולפי משרד החוץ של ספרד בפנמה סיטי ובבירות המחוזות. באזורים מרוחקים ובאיים, כמו סן בלס ובוקס דל טורו, שותים מים בבקבוק.

המעבר של המטיילים הוא סיקסאולה וגואביטו שבצד הקריבי: עושים הגירת יציאה בקוסטה ריקה, חוצים ברגל את הגשר שמעל הנהר, עושים הגירת כניסה בגואביטו, וממשיכים באוטובוס או במונית לנמל אלמירנטה, שממנו יוצאת סירה של 35 דקות לבוקס דל טורו. בצד הפסיפי עוברים בפאסו קנואס, על הכביש הפאן אמריקאי, בדרך לדוד ולבוקטה. פנמה מקדימה את קוסטה ריקה בשעה. בכניסה לפנמה ביבשה מקפידים במיוחד על כרטיס יציאה מהמדינה ועל הוכחת כסף, ומוודאים שקיבלנו חותמת. צפונה מקוסטה ריקה לא ממשיכים ביבשה: משרד החוץ הישראלי ממליץ להימנע מנסיעה לניקרגואה, והחלופה היא טיסה.

נוסעים ברכב 4x4 מפנמה סיטי לנמל קרטי, כשעתיים וחצי דרך ההרים, וממשיכים בסירה קטנה לאי. רשות התיירות ממליצה להזמין מראש דרך מפעיל שמורשה להיכנס לשטח הגונה, ורוב הסיורים כוללים איסוף מהמלון. בכניסה לחבל משלמים 20 דולר למבקר זר ומציגים דרכון. התנאים בסיסיים: ערסל, אוהל או בקתה פשוטה, לרוב בלי חשמל ובלי מים זורמים, ויש גם בקתות מעל המים ולינה על מפרשית. מביאים מזומן, מים, קרם הגנה וסוללת גיבוי.